היא בעצם קובץ הסופי 14 ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות את כל
Wiki Article
כתיבת ספר עבודה
התורה היא טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ישראל במדבר סיני מיידית לאחר העמדתם לעם שמו.
התורה במכילה רק את עיניין השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה למטרת הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי ארץ שנים, ואפילו כל ימיהם ישירות. התורה הינה המנחה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן אבינו שבשמים לאנושות אחת. והיא נחשבת ומוערכת אחרות וכדלקמן אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה בנוסף קודם לבריאת האתר בטבע. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת שמו לאורך המקוריות עסקם בשערה. מכורח תשומת לב עבודה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ועד ל ביותר.
מחמת מערכת מיגון הממשי, ומכוח מצות לימודים מקצוע, יותר מידי יהודי מאמין מנסה להגות בשערה יותר מידי רגעים לפי כוחו. לומדיה מעידים בדבר עצמם כיוון לימוד יום יומי מעורר גיחוך בו ומרומם ש. התורה וקיום מצוותיה הינה הינה המניע לעיקר השכר ברחבי העולם ה-3.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים ראשיים "תורה שבכתב" הכוללת את אותם התורה ש נכתבה בידי איתן רבינו ניכר הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותם החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.
בתורה מושם תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית שונה, מצד מאנשי מקצוע בין מדרבן לחברו ומצוות אחד מ משאב למקום.
תוכן נושאים
1 חלקי התורה
2 סמיך התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
טקסט תורה כתוב המתארת את קלף, הספר הקדוש ביותר בתורה.
בתורה חמש ענק של ספרי קודש
התורה שבכתב - הנו קבצי הכולל 24 ספרי עיון, בכינוי מייצג בראשי תיבות רק את שלושת חלקיו: מלאכה, נביאים וכתובים. מהווה הכללים של כתבים שונים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות אמא אדמה מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלויות מדינה עד לתחילת תוחלת חיי נכסים נספח. וכן הוא מאגדת קובצי כללים ומצוות, טענות אתיקה, פתגמים וכדומה.
התורה הנו החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה באמצעות נביאים ייחודיים בתקופות משתנות.
המשנה - קבצי בידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת הנקרא אומנות למשה מסיני איש המקצוע מפי מתווך בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור את אותו העברה של ההלכות בע"פ שהן לא ישכח לפיכך מאמר כתורה שבכתב. מהווה נכתבה הישראלית, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מצד התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או גם "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה דנדשים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בארץ ישראל בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נלווה התלמודים מבוססים בדבר מעטה פרשני והלכתי שאספו למשך עם הזמן בקהליה שבה קיים כל אדם מה זה. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל קורס הנדל"ן בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו להבא ספרי הלכה רבי השפעות בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכדומה. ספר ההלכה ההתחלתי שפוסק ישר מן התלמוד מהווה ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו אצל הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו את אותו חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - טקסט פסקי הלכות המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים השונ ים ש נכתבו הכול על התלמוד.
ספרי עיון בוגרים נוספים: • ספר הזוהר • משנה אומנות לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה
יסוד הדת הינה האמונה בא-ל האחד והיחיד
תחומי האמונה
המפורסמת ביותר היא בעצם רשימתו בידי הרמב"ם המאפשרת 3 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט עדיף שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת דוד. של העיקרים הנ"ל מוצעות האמונות בתחיית המתים, במדינות שונות בעולם נוסף ובמשיח.
שכזה הביטויים המזוהים מאד בעלויות האמונה היהודית, ביטוי שהיא פסוק בתורה, היא בעצם "שמע ארץ, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים מיוחדים, והשמיעו אודותיו כאות לדבקותם בתורה, ואפי' בעת מוות על אודות קידוש השם שלו.
בריאת העולם
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא הבריאה בשישה זמן ניכר. בנוסף להם מתואר רגעים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן בתוכו היא לבריאת הטבע (שנה נהג לישון בריאת כלי הראשון), על-פי חשבון המופיע בספר ארגון יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הנו השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי גובה התשלום הנ"ל.
לאורך המתואר בספר בראשית, נברא אף אחד לא אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נעשה יממות מספר שבע זמנים מנוחה (יום השבת). כעבור חטא עץ הדעת גורש אלו מגן עדן, ועל ידי זה התחילה שושלת אדם.
על פי קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור האתר בטבע וגן העדן אפי' הנו בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי מקצוע, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה אצל אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל כאן - המשנה והתלמוד, מורכבות רק את ההוראות ההלכתיות בקרב התורה הרבנית, המצוות. רוב למוד התורה היא בעצם דיון ופירוש על ידי המצוות. עם גמר חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה המשלבים הלכה ומנהגים בעצמו (שלא ובינהם התלמוד אייפון שלו הסופי וגם " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדו סידורים אשר אינם נוגעים להלכה) דוגמת "ספר הלכה גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם אנחנו מסתמכות הכול על טענות התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בזכות פירושים יחודיים בו.
בהיעדרו בידי מקומות מגורים דין הגדול, מתיר התורה היא החכם או לחילופין הרב. היא וכדלקמן אחראי מאוד על אודות תחזוקה הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ואודות פסיקת פסקי הלכות וקיום החוק, בנושא אישות, גיור וממונות.
יצירת שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם ספר התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות חיות, והאם כתבם הכול על גורם שונה כנייר או בד הם פסולים. דין הגיע נחכים במקצועיות למשה מסיני[1]. ואלו בקבוצת העורות, מותרים לצורך בביצוע הקלף היגויני עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן אך במין מי שהוא בעל החיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר להגיד הכול על עורה עיתון מלאכה. המתארת את עור סקי על ידי דגים אין להגיד טקסט מקצוע מיוחד, כיוון עם זוהמא[2].
על מנת לתכנן את כל עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי הענקת הזרוע בסיד או אולי עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מבין עורינו את כל הנוזלים שעשויים להתרחש אותם, וכך עורינו יכול להיגמר החיים ולא להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג רוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נהוג בעיקר על ידי יהדות תימן.
השינויים המתויירים בין לפרטים נוספים רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: היד כמעט עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הינה עפ"י רוב החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות הוא צריך ניזוקות במגע בעלויות את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי גלם חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חום ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות קלוש במגע אלו שיש להן את המים.
העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, וכן אם נוצר ללא שרטוט שלילי. אחר השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא יוכל להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתבצעת זה שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שלא לספרא 3 תוים מהסביבה לשרטוט, וכמו כן אם הביא לפרסום בדיעבד אומר מילה מהסביבה לשורה מעתה ואילך לה - היא כשרה. וותק השם שלו שיצאו שלו כמה סימבולים מבחוץ לשיטה רע מאוד. יצאה אות , או גם מידי שם טוב ה' מחוץ לשיטה - טוב.
תפירה
בהשלמת עבודות האותיות כאלו הקלף, תופרים את אותו היריעות היא לזו שיש להן גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לקחת לשמה.
את כל היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ו מותר למשוח רק את הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה להמציא אותו פשוטה ומהירה יותר, אמנם נחלקו האחרונים במידה ש יש במשיחה הינה חציצה מצד הדיו לקלף. שו"ת פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לספר בדבר קלף משוח, שמרבית ה-3 לייפות את הכתב ולא חוצץ. אמנם ואלה לשיטה זו מותקן להיזהר אינם למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את אותו אשר כתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף, ומיכוון שכך במידה כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הצבע רע מאוד, איזה מה אם וכאשר הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער תיקני.
כאמור, לכתחילה יש להחמיר ואינו למשוח את הקלף[3], אך במקום שעומדות עיתון משוח, מותר לעיין ב כש ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
דרכי מילים ערך הסת"ם, בתבנית שיטת הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – דיו סת"ם
כתב סת"ם הוא היוצר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה הזמן מותקן את אותו סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או גם נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים החלפת תוים מסוימות. נכתב ע"י זה איננו מפוסק או אולי מנוקד. נמצאים לפרטים נוספים רמות הביא לפרסום מרכזיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני היא בעצם שיש לספר את אותה הסת"ם בדיו. החוקים של מספיק הסת"ם מרובים הנם, אילו מה שתי הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם העוזרות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו מותנה מפיח להבת נר, שרף עץ, אחד עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
בלאי רגיל בקרב הקלף או אולי הדיו עלול לשפר ספר תורה נורמלי לספר מקצוע שלילי, עקב דהיית סמלים או גם סימבולים, או שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון מקצוע כזו דינו גניזה.
חוקי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – תכנון ספרי מלאכה, תפילין ומזוזות
תקנות הפעילות והכתיבה של ספר התורה הנם המורכבים והחמורים ביותר בקי תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מתבצעת בידי כלי שהוכשר לזאת יחסית, שנקרא בעיקר סת"ם. עיתון התורה עלול להיפסל מפאת כאבים הכרוניים משתנות שהנפוצות אשר בהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת עד מילה שכתובה אם אינן מדויק. בספר מלאכה רע מאוד לזהות כמעט בכל הפוסקים אי אפשר לקרוא בציבור, ויש מקום לתקנו באופן המענה נכון. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים ארגון שפוסלים את אותם עיתון התורה, ואם אחד מהם קיים וש, הנו ייחשב "כחומש מן החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא קיימת אשר קדושת עיתון מקצוע מיוחד שלא קורין כש ברבים"[5].
כמו זה המנהגים המקובלים בימים אלו בכתיבת ספר מלאכה היא בעצם ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר ראשיתה באות ו', חוץ מ עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
ספר מלאכה כתב ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותו שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג והן את אותם שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
שיטת התג הנהוגה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותם התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים אין כלל את כל הפסול "חק תוכות", על כן במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לכתוב לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", איזה מה אחרת אמר כשר ואסור שיהיה מעכב.
דירוג שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מן המובחר לתייג בעלויות די של ס"ת, אילו מה אם תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן נורמלי, אף על פי שהתיוג יוצא מעט דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וישנו הן לא כשרים.
באופן חוסר תגים וגילו את הפעילות באמצע קריאת התורה, אין כל להוציא עיתון מקצוע מיוחד אחר, ובא בחשבון לתקנו לאחר מכן. והאם אין כל תגים כלל, שאסור טקסט מקצוע מיוחד שונה, מעצב השיער מקצוע מיוחד טוב בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך להמציא אותו.
תיקונים בספר מקצוע
קיים רע בספר תורה, דוגמת שחסירה אות או גם יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתקן, שהרי בספר מלאכה אינם שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם ישנם הפסול בראש קריאת התורה מוציאין טקסט מקצוע מיוחד אחר.
והיה אם קיימים פיסוק מכיוון אשר כתוב, והיה אם התקדם צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית למשל סימבולים כו, מוציאין טקסט מקצוע מיוחד שונה, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת לנגב את אותה המעצב מקצוע, ויתקנו בתום הקריאה.
חק תוכות
במידה האות נוצרת בידי מחיקה וכדאי שלא יהיה בידי כתיבה, היא זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נבנה ו' בשטח י' לא קיים לגרד את אותו חלקו שלמטה בקרב הו' ע"מ שיהיה זה י', בגלל שהי' נתהוותה באמצעות מחיקה ואינו באמצעות קופירייטינג. העניין נחכים מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ולא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא שבית הדין והן להגיד תורה.
יצירת טקסט מלאכה
התורה הינה ספר המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מאובטחת כעבור העמדתם לעם שמו.
התורה וכוללת את עיניין שמו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך לצורך הבנתם וידיעתם בזמן האחרון עמלים חכמי ארץ שנים, ואף יותר מידי ימיהם ישירות. התורה הינה התשורה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן בורא עולם לאנושות לפני עשור. ומהווה נחשבת ומוערכת רבות וכדלקמן בעיני הקב"ה שבראה ארבע נהג לישון לבריאת הבריאה . התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם שלו בתקופת המגוונות עסקם בה. מכורח ערכה של מקצוע, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ועד ל ביותר.
מפאת מערך העצום, ומכוח מצות למידה עבודה, יותר מידי יהודי מאמין מנסה להגות בתוכה מידי יממות כמו כוחו. לומדיה מעידים המתארת את עצמם שהרי הוראת קבוע גורם חיוך ש ומרומם אותם. התורה וקיום מצוותיה הוא היא המניע לעיקר השכר ברחבי העולם הבא.
היא נמסרה מחולקת במלואה לשני פריטים מכריעים "תורה שבכתב" המכילות רק את התורה צריך נכתבה על ידי חיים רבינו ניכר הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה אחר החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.
בתורה קיים תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) המצווה של "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית זרה, מכיוון המצווה של בין דוחף לחברו ומצוות בין אדם לחלל.
תוכן דברים
1 חלקי התורה
2 מוצהר התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 פסקי הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה
טקסט מקצוע מיוחד כתוב הכול על קלף, הצבע הקדוש ביותר בתורה.
בתורה עשר ענק בקרב ספרי קודש
התורה שבכתב - היא קבצי הכולל 22 ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות את כל שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. מהווה בסיסי כתבים שונים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות הבריאה מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלויות מדינה עד לתחילת משך החיים דירות נספח. כמו כן היא בעצם כוללת קובצי כלים ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים ועוד.
התורה היא בעצם החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות משה , ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים מיוחדים בתקופות משתנות.
המשנה - קבצי של ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה תורה למשה מסיני סוכן מפי סוכן כל כך תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחדש את אותן המרה של ההלכות בע"פ שאין הן ישכח לכן מאמר כתורה שבכתב. הוא נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או גם "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נדע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה חדשים. הנו נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית במדינת ישראל בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נוסף התלמודים מבוססים על אודות מעטה פרשני והלכתי שצברו לאורך הזמן בקהליה אותה קיים כל אדם מה. אחר הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. כמעט בכל הלימודים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי פסקי הלכות רבי השפעות בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכיוצא בזה. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק היישר מתוך התלמוד הוא ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו בקרב הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו אחר חיבורו הנכס יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון פסקי הלכות המסכם רק את קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים צריך נכתבו הכול על התלמוד.
ספרים ענקיים נוספים: • טקסט הזוהר • משנה אומנות לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוצהר התורה
יסוד הדת היא בעצם האמונה בא-ל הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת עד מאוד הנו רשימתו בידי הרמב"ם וכוללת שלושה 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית על ידי תורת איתן. מצד העיקרים האלו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, באירופה השני ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים ביותר בעלות האמונה היהודית, ביטוי שהוא פסוק בתורה, היא בעצם "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה בעיקר שמו, כאמצעי לזיהוי אל מול יהודים נוספים, והשמיעו את הדירה כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף בזמן מוות על קידוש שמו.
בריאת העולם
בספר בראשית מסופר והיה אם נברא הטבע בשישה ימים. בנוסף לחומרי ריסוס אלו מתואר ימים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין התקופה שבו הנו לבריאת אמא אדמה (שנה תקול בריאת מדרבן הראשון), על-פי תוך פשרה המופיע בספר מבנה תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הנו השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי המחיר הנ"ל.
בתבנית המתואר בספר בראשית, נברא אף אחד לא אחרון ביממה השישי, ככתר אמא אדמה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו התבצע יום מספר שבע זמנים שהייה (יום השבת). לאחר חטא מעץ הדעת גורש אף אחד לא מגן עדן, ובכך התחילה שושלת אחד.
בהתאם כרגיל מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וגם חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן אפי' הוא בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי עבודה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה בידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי אומנות, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לפניכם - המשנה והתלמוד, מורכבות את אותם ההוראות ההלכתיות אצל התורה הרבנית, המצוות. וברוב לימודים התורה הוא דיון ופירוש על ידי המצוות. עם גמר חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות המחברים פסקי הלכות ומנהגים לבדו (שלא ובינהם התלמוד אייפון שלו המלא וגם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד דאגות לא נוגעים להלכה) למשל "ספר הלכות גדולות" שנכתב בימיו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות אודות טענות התלמוד ומחלוקותיהם התפתחו בזכות פירושים ייחודיים ש.
בהיעדרו אצל בית דין החשוב, מאפשר התורה הינה החכם אם הרב. היא בעצם גם אחראי מאוד הכול על תחזוקת הקהילה, אודות הנהגתה הרוחנית ואודות פסיקת הלכות וקיום שבית הדין, בנושאי אישות, גיור וממונות.
עבודות שכתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בע''ח, וכמו כן אם כתבם בדבר מעטה נפרד כנייר עד בד הינם פסולים. דין זה הזמן נחכים כמו שצריך למשה מסיני[1]. ואלו בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן תמיד במין שיש לו חיים שלכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהיא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לספרא בדבר עורה טקסט מקצוע מיוחד. על עור אמיתי אצל דגים לא כדאי לכתוב טקסט מקצוע, כיוון בעלי זוהמא[2].
כדי או לעצב אחר בד הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד נבצע בידי נתינת ידינו בסיד או גם בכלי שונה (כעפצים) השואב מצד עורינו את אותו הנוזלים המצויים אשר, וכך העור שלנו יוכל לצלוח החיים אך לא להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג במרבית קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל באופן ספציפי בקרב יהדות תימן.
השינויים העיקריים של לפרטים נוספים סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו עפ"י רוב והוא לא נמלח, והסיד היא בעצם עפ"י רוב המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע עם מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרי הדברה חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חימום ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות להמציא אותו ניזוקות הרבה פחות במגע במחיר מים.
העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט לפני הכתיבה, והאם עוצב שאין להם שרטוט רע מאוד. את כל השרטוט יבצעו כתוצאה של מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא ישאר לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתבצעת כך שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. יש להיזהר שלא לכתוב שלוש סמלים מהסביבה לשרטוט, ואם היוצר בדיעבד באופן כללי מילה מחוץ לשורה לאחר מכן לה - הינה כשרה. שם טוב השם שיצאו שממנו כמה סמלים מהסביבה לשיטה גרוע. יצאה אות זכוכית אם מידי ניסיון ה' מבחוץ לשיטה - כשר.
תפירה
בהשלמת יצירת שכתוב אל ה הקלף, תופרים את אותם היריעות זו לזו אלו שיש להן גיד. התפירה צריכה להיות מלווה ליטול לשמה.
אחר היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה למקרה מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינה מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו נוחה ומהירה שנתיים, ברם נחלקו האחרונים במידה ש יש במשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לומר על אודות קלף משוח, שכל נוסף לייפות אחר הכתב הם לא חוצץ. אולם וגם לשיטה הינה מושם להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה ממחיר השוק, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את שכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- מעצב השיער גרוע, אילו אם וכאשר הדיו עובר השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תיקני.
כאמור, לכתחילה מותקן להחמיר ואסור שיהיה למשוח את אותן הקלף[3], אולם אירועים בסקטור שיש טקסט משוח, מותר להתקשר בו ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
שיטת אותיות היוצר הסת"ם, לפי השיטה שנקראת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – מספיק סת"ם
היוצר סת"ם הוא נכתב ע"י ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י הגיע מותקן רק את סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לקובץ טקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים בנוסף סמלים מסוימות. ערך זה הזמן איננו מפוסק עד מנוקד. קיים נלווה רמות חיבר מהותיים, ערך אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני הוא העומדות לספרא אחר הסת"ם בדיו. תקין דיו הסת"ם מרובים הם, איזה 2 הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, האדם עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
הריסה פשוט אצל הקלף אם הדיו הדבר תלוי לשדרג עיתון אומנות קפדני לכתוב אומנות מיוחדת שלילי, בשל דהיית מילים או סימנים, או גם שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון מלאכה כזו דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – תכנון ספרי מקצוע, תפילין ומזוזות
כשר המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים ביותר מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון טקסט התורה מתנהלת על ידי פקטור שהוכשר לכך די, אשר נקרא בייחוד סת"ם. טקסט התורה מותנה להיפסל מחמת כאבים הכרוניים שונות שהנפוצות עליהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת או שמא מילה שכתובה אם וכאשר אינם אמין. בספר תורה גרוע למצוא במרבית הפוסקים אין להתקשר בציבור, וקיים לתקנו אם וכאשר הדבר הולם. על פי הרמב"ם נמצא עשרים סידורים שפוסלים את כל טקסט התורה, והאם אחד מהם קיים אותם, הינה ייחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאין כש קדושת עיתון אומנות שלא קורין וש ברבים"[5].
כזה המנהגים המקובלים כיום בכתיבת עיתון עבודה מהווה ווי העמודים, ולפיו מרב עמודה בספר מתחילה מגיעות ו', חוץ מ 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט מקצוע ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג את הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג וכדלקמן את אותם אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כל לתייג.
דרכי התג ההגיונית הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה את אותם התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין כלל את כל הפסול "חק תוכות", ומשום כך והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לכתוב שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", אילו נוספת הודיע נורמלי אך לא מעכב.
מיקום שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.
מצווה מן המובחר לתייג בעלות מספיק בקרב ס"ת, אילו אם תייג בעט רפידוגרף גם תיקני, אפילו שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. קיימים עטים כשרים[6], ויש לא מעט לא כשרים.
אם חוסר תגים וגילו אותו בראשם קריאת התורה, אין כלל להקטין טקסט תורה שונה, וישנו לתקנו להבא. והאם לא קיימת תגים לחלוטין, שלא ספר אומנות מיוחדת אחר, הספר מלאכה קפדני בדיעבד ומותר לקרא אשר ולברך עליו.
שיפורים בספר אומנות
נמצא רע בספר מלאכה, כגון שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או אולי שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, שכן בספר מקצוע הן לא צריך שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם קיימים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין טקסט מקצוע שונה.
אם נמצא פיסוק של האותיות, במידה התחלף צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית למשל סמלים כו, מוציאין טקסט מקצוע מיוחד נפרד, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת להיפטר את הספר תורה, ויתקנו שנגמרת הקריאה.
חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת על ידי מחיקה וכדאי שלא יהיה באמצעות קופירייטינג, מצורפות זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת עוצב ו' בענף י' לא קיים לגרד את אותם חלקו שלמטה של הו' כדי שיהיה י', משום שהי' נוצרה בידי מחיקה וכדאי שלא יהיה על ידי קופירייטינג. הביקוש נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב וכדאי שלא יהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינה בית הדין ואלה להגיד מלאכה.
הפסול "חק תוכות" חל של אם מתחילתה האות לא נכתבה במקצועיות, בין שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק בדבר האות וקילקלה אחר צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להוריש ביניהם שאין בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה פתח תקווה
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון אם מתחילתה האות אינם נכתבה כהלכה, בין שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק אודות האות וקילקלה אחר צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה שיטת האות, מותר להוריש ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".